קטגוריה: כללי

דם הדרקון

דם הדרקוןדם הדרקון היינו כינוי לעצים מהסוג Croton  ממשפחת החלבלוביים אשר מכילים מוהל (לטקס) אדום.

עצים אלו נפוצים  ביערות הגשם של מספר ארצות כקולומביה, אקוודור, פרו בוליביה ובנוסף צפון ארגנטינה ודרום ברזיל.דם הדרקון

אם כי רב המינים בני משפחת החלבלוביים מאופיינים בשרף לבן, מינים  הנמנים על סוג קרוטון  מאופיינים בשרף אדום צמיגי. השרף משנה צבעו עם התבגרות העץ, בעץ צעיר צבע השרף כתום ובעץ בוגר צבעו אדום עז.

ייצור תרופה מדם הדרקון:

התרופה הבוטנית האורלית הראשונה –  Fulyzaq אושרה לשימוש על ידי ה FDA  בדצמבר 2012. תרופה זו מופקת מלטקס של מין מהסוג קרוטון המכונה  Croton lechleri.

לשימוש הרפואי בשרף העץ מהמין Croton lechleri  קיים תיעוד היסטורי. האזכורים ההיסטוריים כוללים שימושים בשרף להתוויות שונות במערכות גוף  שונות כמו מחלות זיהומיות של  מערכת הנשימה, בעיות במערכת העיכול, זיהומי עור, פציעות, והרפס סימפלקס.

השימוש המסורתי בלטקס כולל שימוש חיצוני אך גם שימוש פנימי על ידי מיהול הלטקס במים, אלכוהול חלב או מיץ. בתיעוד ההיסטורי אין תיעוד של תופעות לוואי הקשורות לשימוש הפנימי בשרף.

בשל תפוצתו הרחבה של מין זה הגדל בגובה של בין 300 ל2000 מטר גובה ובשל והעדויות ההיסטוריות על השימוש בו מהווה השרף המופק מהעץ את אחד מהתרופות המסורתיות השכיחות באמריקה הלטינית.

בדיוק מסיבות אלו בשל ופעילותו הביולוגית המוכחת בחרה חברת Napo במין Croton lechleri לייצור התרופה.

הפקת הלטקס:

חוקרים בחברת נאפו קיוו כי ניתן יהיה להפיק את הלטקס מעץ הקרוטון באותה דרך בה מפיקים לטקס מעץ הגומי- דרך שימוש במצ'טה או כלים המשמשים לחרוץ קליפת הגזע  וניקוז הלטקס  באופן חוזר ללא פגיעה משמעותית בבריאות העץ.  אך מסתבר כי עץ הקרוטון סובל משיעור תמותה גבוה לאחר תהליך הוצאת הלטקס.

מדוע לא ניתן להפיק לטקס מעץ הקרוטון באופן חוזר?

כדי להבין מדוע עץ הקרוטון נפגע ומתייבש מהר וסובל מאחוזי תמותה גבוהים לאחר הפקת  הלטקס נשלחו דגימות בוטניות לבירור אשר העלה כי  תאי הפרשת הלטקס של עץ הקרוטון (laticifers) לא מתחדשים לאחר החרוץ לעומת עץ הגומי בו מתחדשים תאים אלו. הבדל מורפולוגי זה הוא שלא מאפשר לייצר את הלטקס מהקרוטון באותו האופן שבו מייצרים את הלטקס מעץ הגומי. בשל עובדה זו החליטו בחברת נאפו שהדרך הכלכלית הכדאית ביותר להפקת הלטקס תהיה הוצאה של הלטקס ולאחר מכן ניסור העץ כולו. לאחר הורדת המטע שותלים עצים חדשים.

זמן הפקת הלטקס:

ייצור הלטקס משתנה במהלך היממה ושעות הבוקר הן השעות בהם תנובת הלטקס היא הגבוהה ביותר. מסתבר גם שבימי ירח מלא תנובת הלטקס עולה. לאורך שנות המחקר נמצא כי בכדי להשיג את כמות הלטקס הגבוהה יש לחרוץ בעץ בגיל 6-7, במקרים אלו ניתן להפיק מעץ בודד בין 3 ל- 4 ליטר של לטקס.

התרופה המיוצרת מהלטקס:

חברת נאפו משתמשת בלטקס ליצור תרופה המיועדת לשלשול אצל חולי איידס ובאיבוד נוזלים חריף אצל חולי מלריה, שלשול אצל מטיילים, ובתסמונת המעי הרגיז (IBS). התרופה יוצרה ממרכיב מבודד מהלטקס המכונה– crofelemer, זהו אוליגומר השייך לקבוצת הפרואנטוציאנדינים. הרכיב נוסה על 1700 חולים במחקרים קליניים מבוקרים כפולי סמיות (double-blind). לתרופה לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות. החברה קיבלה אישור לתהליך רישום מזורז על ידי ה FDA להתוויות הקשורות לאיידס ולתסמונת המעי הרגיז. אישור כזה ניתן בדרך כלל לתרופות שפעילותן נראית מבטיחה בטיפול במצבים מסכני חיים שלהם אין חלופה תרופתית ראויה.

רוצה לשמע עוד על צמחי מרפא? הזמן הרצאה  או טיול בנושא

            050-9007472   almoglimor@gmail.com

קרדיט תמונה:

By por natikka – http://www.arteyfotografia.com.ar/4429/fotos/54367/, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=19199491

שתף את הכתבה!

זית – עץ זית, עלי זית, שמן זית

זית

כרמי זיתים מהווים חלק בלתי נפרד מנופי הארץ. נוף ארץ ישראלי שמשלב בתוכו סמל לשלום ותקווה להתחלות חדשות. נוף המעניק רוגע והנאה.

תיאור הצמח

עץ הזית שייך למשפחת הזיתיים. למשפחה זו רק ארבעה נציגים בארץ בינהם בר זית ויסמין שיחני.
עץ הזית הינו עץ נמוך וירוק עד, בעל עלים נוקשים אשר צידם העליון בצבע ירוק כהה והתחתון אפרפר.  פרח הזית הוא דו מיני קטן וצבעו לבן צהבהב, הפרח הפורח בחודשים אפריל-מאי מואבק על ידי הרוח וגם על ידי חרקים. עץ הזית מאריך ימים ועצי זית בוגרים הינם בעלי גזע עבה במיוחד.
בתרבות גדלים ברחבי הארץ זנים שונים של זיתים.
זן הבר גדל בעיקר בחורש בצפון הארץ ומתאפיין בענפים תחתונים קוצניים, בעלים קטנים ופרי קטן.

עץ הזית – היסטוריה

הזית הינו אחד משבעת המינים, וכבר בימים קדומים היווה תפקיד משמעותי בכלכלה ובתרבות של ארץ ישראל. הזית מוזכר במקרא פעמים רבות.
באתרים ארכיאולוגים מתקופות שונות התגלו שרידי גזעים, אבקה  וגלעיני זית.
לשמן שהופק מהפרי היו שימושים רבים למאכל, קוסמטיקה, פולחן וגם לריפוי.  בנוסף שימש בתעשית הבשמים ביחד עם שמן המור ועוד.

עץ הזית ובריאות האדם:

השימושים הרפואיים של עץ הזית בהיסטוריה:

אחד מצמחי המרפא המופיעים בפאפירוס אברס שהינו מסמך רפואי חשוב מתקופת מצרים העתיקה
(המאה השש עשרה לפני הספירה)  הינו הזית.
דיוסקורידס, רופא אשר חי בתקופת האימפריה הרומית וחיבר את אחד מספרי הרפואה והרוקחות החשובים, תיאר שימוש רפואי בשמן של זיתי בוסר.
מתקופת ימי הביניים מתועדים שימושים רפואיים שונים לשמן הזית בינהם ריפוי מחלות מעיים, עינים ועור, טיפול בשיניים, חיזוק השיער, טיפול בהרעלות, סילוק תולעי מעיים, נפיחות בשפתיים, כוויות, שריטות וכאבי פרקים.
עלי הזית היוו מרכיב במשחת שיניים ושימשו לטיפולי חניכיים.
גם שרף עץ הזית שימש לריפוי מחלות עיניים, זירוז הווסת, שיכוך כאבי שיניים, הפלת עוברים וכסם משתן.

שימושים ברפואה העממית:

בשימוש חיצוני משמש שמן זית לחיזוק שורשי השיער ומניעת נשירתו.
כמו כן משמש בעיסוי נגד כאבי פרקים.
שתיה של שמן הזית יעילה לשיעולים ומחלות בדרכי הנשימה ומחלות בדרכי העיכול. משמש גם לחיזוק השיניים והחניכיים.
העלים הכתושים משמשים להחלמת פצעים ומרתח מהם משמש להורדת לחץ דם ולטיפול בסוכרת.

המחקר המודרני:

עץ הזית נחשב כצמח מרפא יעיל לטיפול ביתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה.

שמן זית:

מחקרים אפידמיולגים מצביעים על כך ששיעור התמותה ממחלות לב וסרטן באוכלוסיות הצורכות שמן זית על בסיס קבוע , נמוך יותר. אחד מההסברים לתופעה זו היא נוכחות של רכיבים נוגדי חימצון כפוליפנולים בינהם  hydroxytyrosol ו  oleuropeinבשמן הזית.

שמן זית מכיל בעיקר חומצת שומן חד לא רוויה הנקראת אומגה 9. אומגה 9 חשובה לגוף האדם אך אינה מוגדרת  כחומצת שומן חיונית (כמו אומגה 3 או אומגה 6), הסיבה לכך היא שגוף האדם יודע לייצר אומגה 9. גוף האדם יכול לייצר כמויות מוגבלות של אומגה 9 כל עוד מספקים לו את חומצות השומן החיוניות.
לאומגה 9 מיוחסות תכונות רפואיות משמעותיות כמו
*חסימת פעילות האונקוגן (גן הגורם סרטן)  HER-2/neu המצוי אצל 30 אחוז מחולות סרטן השד.  *העצמת האפקט של תרופה המכונה הרצפטין המיועדת לטיפול במחלת הסרטן.
*הפחתת הסיכון להתקפי לב
* הורדת רמת הכולסטרול בדם
* הפחתת התפתחות טרשת עורקים.
יש המייחסים את תכונותיו הבריאותיות של שמן הזית לנוכחות של אומגה 9.

עלי הזית:

השימוש בעלי הזית אפשרי בכמה אופנים כמיצוי מיימי, כתה וכאבקה.
העלים מכילים מרכיבים רבים בעלי פעילות ביולוגית בינהם חומרים נוגדי חמצון, מורידי לחץ דם, נוגדי דלקת, מפחיתי רמת סוכר ומפחיתי רמת כולסטרול ומשקעים בעורקים.
לעלי הזית קיימות תכונות אנטימיקרוביאליות נגד חיידקים פטריות ווירוסים שונים.
למיצוי מיימי של עלי זית פעילות אנטיפטרייתית ואנטי בקטריאלית.

לעלי הזית  פעילות אנטי ויראלית נגד וירוסים שונים בינהם וירוס האיידס.
בבדיקת הפעילות של מיצוי מיימי של עלי זית נגד וירוס האיידס (HIV  ( in vitro  נמצא עיכוב של פעילות הנגיף- עיכוב בהדבקת תאים אחרים ועיכוב ברפלקציה של הוירוס כל זאת כתלות במינון. במחקר זה הדגימו גם כי אין פעילות ציטוטוקסית נגד תאים בריאים.
Oleuropein מקבוצת ה  secoiridoid  מהווה בין 6-9 אחוז ממרכיבי עלה הזית היבש. חומרים פעילים אחרים כוללים פלבנואידים וטריטרפנים.
מחקר אשר בדק את הרכיבים נוגדי החימצון בתמצית מיימית של עלי הזית  מצא כי קיים סינרגיזם בעוצמת הפעילות נוגדת החימצון בין הרכיבים הפלבנואידים לבין הרכיבים הפנוליים האחרים.

הפוליפנולים המצויים גם בעלי הזית וגם בשמן הזית נקשרים לשכיחות נמוכה יותר של מחלות לב
מחקר מעבדתי מצא כי פוליפנולים מעלים של זית עיכבו  אקטיבציה של טסיות דם בגברים בריאים לא מעשנים.

טריטרפנואידים אשר בודדו מעלי הזית ונבדקו על חיות מעבדה מנעו עליה של לחץ דם, היווצרות של טרשת עורקים ושיפרו עמידות לאינסולין.
מחקר הוכיח כי הפעילות האנטיסכרתית ונגד יתר לחץ דם שיוחסה שנים רבות בעיקר למרכיב  oleuropein מושפעת גם מהטריטרפן oleanolic acid (שהינו אגוניסט ל TGR5) החומר בודד ונבדק על עכברים אשר הוזנו בדיאטה עתירת שומן. נצפתה ירידה ברמת הסוכר והאינסולין בסרום של העכברים ועליה בסבילות לגלוקוז.

עמדת קומישין E:

הזית (העלה ושמן הזית) אינו מאושר לשימוש רפואי על ידי הועדה  הגרמנית לצמחי מרפא בשל חוסר בסימוכין מדעיים.
במונוגרף של עלה הזית מצויין כי משמש להורדת לחץ דם וכחומר משתן אך לשימושים אלו אין מספיק תימוכים.
מניסויים על בעלי חיים עולה כי לעלה הזית פעילויות רפואיות רבות: נוגד עוויתות, מרחיב סמפונות, מרחיבי כלי דם כליליים, נוגד הפרעות בקצב הלב, משתן, מוריד חום, מוריד רמות סוכר.
צויין גם כי במקרים נדירים מופיעה אלרגיה לאחר שימוש חיצוני בשמן הזית.

אלרגיה לעץ הזית:

אנשים מסויימים מפתחים תופעות אלרגיות בחשיפה לאבקה של פרחי הזית.
עץ הזית  מואבק על ידי חרקים ובאמצעות הרוח. בעונת הפריחה נושאת הרוח כמות גדולה של גרגרי אבקה.

 רוצה לשמוע עוד?

מה הקשר בין קנאביס לשמן זית?

לאיזה בעיה רפואית מבשלים שמן זית עם צפרדעים?

והאם כדאי לטגן בשמן זית?

כל אלו והרבה מעבר בהרצאה מרתקת על צמחי המרפא של ארץ ישראל  מפי ביולוגית M.Sc  מומחית בחקר צמחי מרפא.

להזמנת הרצאה  חייג 050-9007472

מקורות:

Benavente-García O., Castillo J., Lorente J., Ortuño A. and Del Rio J. A. 2000 Antioxidant activity of phenolics extracted from Olea europaea L. leaves
Food Chemistry
Volume 68, Issue 4, , 457-462

Blumenthal, Goldberg, Brinckmann American Bottanical Council 2000  Herbal Medicine Expanded Commission E Monographs

Lee-Huang S., Zhang L., Lin Huang P., Chang Y.T and Huang P.L. 2003 Anti-HIV activity of olive leaf extract (OLE) and modulation of host cell gene expression by HIV-1 infection and OLE treatment
Biochemical and Biophysical Research Communications
Volume 307, Issue 4, 1029-1037

Sato H., Gene C., Strehle A., Thomas C., Lobstein A., Wagner A., Mioskowski C., Auwerx J. and Saladin, R. 2007 Anti-hyperglycemic activity of a TGR5 agonist isolated from Olea europaea Biochemical and Biophysical Research Communications
Volume 362, Issue 4, 793-798

Sedef N El., Sibel K 2009 Olive tree (Olea europaea) leaves: potential beneficial effects on human health
Nutrition Reviews
Volume 67, Issue 11, pages 632–638

Singh N., Mok M., Christensen A.M., Turner A. H. and Hawley J. A. 2008
The effects of polyphenols in olive leaves on platelet function
Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases
Volume 18, Issue 2, 127-132
SomovaL. I. Shode, F. O. amnananand P. R Nadar A. 2003 Antihypertensive, antiatherosclerotic and antioxidant activity of triterpenoids isolated from Olea europaea, subspecies africana leaves  Journal of Ethnopharmacology
Volume 84, Issues 2-3, 299-305

Visioli F., Bellomo G., and Galli C. 1998 Free Radical-Scavenging Properties of Olive Oil Polyphenols  Biochemical and Biophysical Research Communications
Volume 247, Issue 1, Pages 60-64

אפרים לב 2002 סממני המרפא של ארץ ישראל וסביבותיה בימי הביניים
נעמי פיינברון דותן ואבינועם דנין 1991 המגדיר לצמחי בר בארץ יש

קרדיט תמונות:

By en:User:Nickfraser – en:Image:Olivesfromjordan.jpg, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=2208405

By Cosasdebeas – Own work, GFDL, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10514166

שתף את הכתבה!

חרוב מצוי

תיאור הצמח:

חרוב מצוי הינו עץ ירוק עד (אינו נשיר), דו ביתי (כלומר עצי זכר שאינם נותנים פרי ועצי נקבה הנותנים פרי)
חרוב מצוי שייך לסדרת הקטניות ובן למשפחת הקסאלפיניים  המיוצגת גם על ידי כליל החורש.
עץ החרוב אינו נזכר בתנ"ך אך נזכר בשלב מאוחר יותר במשנה ובתלמוד. Ceratonia_siliqua_green_pods

על פי ממצאים ארכיאולוגיים ושכיחותו בחברות בחורש הים תיכוני מניחים כי ארץ ישראל מהווה חלק מאזור המוצא הטבעי של עץ החרוב.
עץ החרוב הינו עץ נפוץ בחורש הים תיכוני אך גדל גם באזורים שחונים.
פריחת החרוב נמשכת מאוגוסט ועד נובמבר, מהפרחים מתפתח פרי החרוב בצורת תרמיל בצבע  ירוק המשנה צבעו לחום בעת הבשלתו.
הבשלת הפרי היא תהליך הנמשך חודשים. לאבקת הפרחים ריח חריף המזכיר את ריח נוזל הזרע האנושי.הריח מתקבל על ידי נוכחות של מרכיב המכונה קדוורין מקבוצת האמינים הנוצר מפירוק של חומצת האמינו ליזין.
מרכיב זה המיוצר על ידי גוף האדם, מצוי גם בנוזל הזרע ואף בשתן של אדם הסובל מבעיה במטבוליזים של ליזין.
מעניין הוא כי קדוורין מתקבל גם בתהליך ריקבון של רקמות חיות.
מטרת הריח המיוצר על ידי פרח החרוב היא כפי הנראה  במשיכת מאביקים הנמשכים לריחות של ריקבון, כדוגמת צמחים ממשפחת הלופיים שהתמחו בהטעיה של חרקים.

 שימושים היסטוריים ועממיים:
בספרם של דן פלביץ וזהרה יניב "צמחי המרפא של ארץ ישראל" מצוין כי דיוסקורידס (רופא יווני אשר פעל בתקופת הרומאים וכתב את אחד
מספרי רפואת הצמחים החשובים)  טען כי פירות צעירים גורמים לשלשול ופירות בשלים גורמים לעצירות. במקורות נוספים יש חיזוק לטענה שפרי החרוב מונע שלשול. בנוסף מצוין כי אצל יהודי עדות המזרח הפרי משמש כנגד שיעול ולחיזוק הגוף, בתימן כסגולה למניעת צניחת הרחם ודיכוי כאבי מחזור.  קריספיל מציין כי אצל עדות ישראל וערבי הארץ משמש החרוב כנגד פצעים בפה לסוכרת לשיעול חריף למחלות כלי הנשימה ומניעת דימומים פנימיים. לכל התוויה עממית צורת השימוש בחרוב שונה, לדוגמא, דבש חרובים משמש לטיפול בפצעים בפה, תה מזרעי חרוב משמש נגד סכרת ותמצית הפרי הבשל משמשת נגד שלשול, לשיעול ולדימומים פנימיים.
בעבר השתמשו בזרעים כיחידת משקל בשל האחידות הגדולה במשקלם. אם זאת, נראה כי גם לזרעים של מיני צמחים אחרים קיימת אחידות במשקל הזרעים. מכיוון שזרעי החרוב גדולים יכול האדם למיינם בקלות יחסית ולזהות את אי האחידות בגודל/משקל.
מקור השם קרט –יחידת המשקל של אבנים יקרות בשם הלטיני של החרוב Ceratonia

שימושים מודרניים:
מפרי החרוב (ללא הזרעים) מייצרים אבקה המכונה אבקת חרובים המשמשת כתחליף לקקאו וכמרכיב במתכונים שונים.
מהאנדוספרם של זרעי החרוב מקבלים נוזל סמיך המשמש כגורם מסמיך ומייצב בתעשיית המזון, מרכיב זה מכונה בשם 410 E (מלמדנו שלא כל רשימת הE היא בהכרח מזיקה לעיתים אילו חומרים מועילים אם כי הם נמצאים במיעוט)
נמצא כי מרכיב זה מוריד את האינדקס הגליקמי כאשר מוסף למזון.

ערך תזונתי/רפואי:
החרוב מכיל כמות גבוהה של סיבים בעלי ערך תזונתי.
לחרוב פעילות נוגדת חמצון גבוהה יחסית (שלא עומדת ביחס ישר לכמות הפנולים בפרי אשר אינה גבוהה באופן יחסי לצמחים אחרים שנבדקו במקביל).
מחקרי מעבדה הראו פעילות נוגדת סרטן שיוחסה לפנולים (בעיקר חומצה גאלית) אשר בתמצית המימית של פרי החרוב.
תהליך העיבוד של החרוב משפיע על כמות הפוליפנולים המצויה בו על כמות החלבון הרכב חומצות השומן החיוניות
וכמות המינרלים כמו מנגן וברזל, כך נמצא בהשוואה בין מוצר בייתי למוצר תעשייתי.

למה מכונה החרוב עץ קקה?

מדוע כדאי להביא את בחירת ליבך אל עץ החרוב?

מדוע התעורר סביב החרוב ויכוח בנושא יכולתיו הרפואיות?

ומה ההבדל בין העלים הצעירים של העץ לעלים הבוגרים?

כל זאת במסגרת טיולים בצפון בסיור צמחי מרפא ותבלין בין שבילי הר נטופה שם נפגוש עצי חרוב, נחווה את החרוב בחושינו השונים ונשמע סיפורים שונים ובהם עוד פרטים מעניינים ופיקנטיים על עץ החרוב.

להזמנת טיול לימור אלמוג  050-9007472  almoglimor@gmail

קרדיט תמונות:

By Júlio Reis (User:Tintazul) – Original File, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=329589

CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=212580

שתף את הכתבה!

כורכום – דרך השימוש היעילה

כורכום הנו אחד מתבליני הפלא בעל תכונות ריפוי מדהימות הנוגעות למערכות שונות בגוף ולתהליכים המובילים למחלות שונות.

בהרצאות אותם אני מעבירה שואלים אותי פעמים רבות כיצד הכי נכון לצרוך את הכורכום כך שיהיה הכי זמין וגם הכי יעיל מבחינה רפואית.Turmeric-powder
הזמינות של הכורכום היא אכן מאד נמוכה ולמעשה רק חלק קטן ממנו נספג אל הדם ומגיע אל רקמות הגוף השונות. בנוסף בישול מוריד את כמות המרכיב הפעיל בכורכום במידה גבוהה.
מצד שני, חימום של כורכום כמו בישול ביתי גורם לכך שנגזרות של הכורכומין החומר הפעיל יווצרו ונמצא שהעיקרי בהם deketene curcumin יעיל יותר נגד תאי סרטן מלנומה מכורכומין עצמו.

ערבוב התבשיל בשמן מעלה גם הוא את הזמינות של הכורכומין
אז מה נעשה כדי להעלות את הזמינות של הכורכום ובכלל איך הכי כדאי לצרוך את הכורכום?
1. יש להשתמש בכמות גדולה של כורכום בבישול מכיון שחלק ממנו אובד בתהליך הבישול.
2. יש להוסיף מעט פלפל שחור/לבן במקביל לכורכום. הפיפרין המרכיב הפעיל בפלפל השחור/לבן ייעלה את זמינות הכורכומין- המרכיב הפעיל בכורכום, באופן משמעותי וכן יגדיל את הזמן בו הוא שוהה ברקמות הגוף. הרבה כורכום ומעט פלפל שחור יעשו את העבודה בצורה נפלאה.
3. להוסיף את הכורכום לקראת סוף הבישול.
4. להוסיף לתבשיל שמן (מה שממילא עושים כמעט בכל תבשיל)
5. הוספת תמרינדי תגרום לאבדן נמוך יותר של כורכום מהתבשיל!
6.  אם יש שנהנים מאכילה של כורכום ללא בישול, ניתן להוסיף אותו לסלט או למזון אחר אבל לא לשכוח להוסיף שמן וכמובן פלפל שחור.

רוצה לשמע עוד על הכורכום כמו כיצד יעזור הכורכום לשמירה על תאי העצב במוח? לאילו מחלות הוא עוזר? כיצד הוא פועל בגוף? מה הקשר בינו לאספירין וכיצד הגיע כורכום לקרטיבים שלנו?

כל הסיפורים בהרצאה מרתקת על תבלינים ובריאות האדם

לימור אלמוג  ביולוגית M.Sc הרצאות בריאות וסיורי טבע 

  טלפון: 050-9007472   almoglimor@gmail.com

מקורות לכתבה:

Dahmke, I. N., Boettcher, S. P., Groh, M., & Mahlknecht, U. (2014). Cooking enhances curcumin anti-cancerogenic activity through pyrolytic formation of “deketene curcumin”. Food chemistry, 151, 514-519.‏
Anand, P., Kunnumakkara, A. B., Newman, R. A., & Aggarwal, B. B. (2007). Bioavailability of curcumin: problems and promises. Molecular pharmaceutics,4(6), 807-818.‏Indian J Med Res. 2010 May;131:682-91.
Suresh, D., & Srinivasan, K. (2010). Tissue distribution & elimination of capsaicin, piperine & curcumin following oral intake in rats. Indian Journal of Medical Research, 131(5).‏

Suresh, D., Manjunatha, H., & Srinivasan, K. (2007). Effect of heat processing of spices on the concentrations of their bioactive principles: Turmeric (Curcuma longa), red pepper (Capsicum annuum) and black pepper (Piper nigrum) Journal of food composition and analysis, 20(3), 346-351.‏

Maheshwari, M. (2010). Comparative bioavailability of curcumin, turmeric and Biocurcumax™ in traditional vehicles using non-everted rat intestinal sac model.Journal of Functional Foods, 2(1), 60-65.‏

קרדיט תמונות:

By Simon A. Eugster – Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=31748137

By Sanjay Acharya – en-wikipedia, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1880871

שתף את הכתבה!

לוף ארץ ישראלי

לוף  – אקולוגיה:

לוף הנו צמח מרשים ממשפחת הלופיים בעל מנגנון האבקה מרתק המבוסס על שקר. הלוף מושך זבובים באמצעות הפצת ריח של פרות תוססים או צואה. הזבובים המגיעים ל"פרי התוסס" נלכדים במלכודת אשר אליה ניתן להיכנס וממנה לא ניתן לצאת, עד אשר "יחליט" הלוף כי הוא מאפשר את יציאת הזבובים מתפרחתו.  כל מבנה התפרחת בנוי בצורה של דרך חד סיטרית ללא מוצא.

מטרת הלוף היא:

א. לאבק את פרחיו הנקביים  ב. להעביר את אבקתו לפרחים בתפרחת  אחרת.

כאשר נכנס החרק רק פרחיו הנקביים של הצמח מוכנים להפרייה אך פרחיו הזכריים טרם בשלו.

כאשר מבוצעת ההפריה ובשלה האבקה בפרחים הזכריים "מאפשר" צמח הלוף לחרק לצאת ממנו.

לוף כצמח מאכל:

לוף  הנו צמח רעיל.

הלוף משמש למאכל רק לאחר נטרול הרעלים הקיימים בעלים.

על פי ספרו של פרופ' אמוץ דפני "צמחי בר ראויים למאכל" נטרול הרעלים מתבצע או על ידי בישול ארוך במיוחד 4-6 שעות של העלים החתוכים והוספת לימון/חומץ.

 או על ידי בישול של 45 דקות ושפיכת מי הבישול מספר פעמים.

נתונים דומים של נטרול הרעלים מתקבלים גם ממחקר שהתבצע ברשות הפלסטינית, שם מצוין גם כי לאחר הבישול ונטרול הרעלים מטגנים את הצמח בשמן זית ולאחר מכן מוסיפים לימון.

לוף כצמח מרפא בימים עברו ובמחקר המדעי:

במחקר שנערך ברשות  הפלסטינית בנוגע לשימוש בצמחי מרפא על ידי חולי סרטן, עולה כי לוף ארץ ישראלי הנו הצמח העיקרי בשימוש. עוד עולה כי הוא שימש בעיקר נגד סרטן המעי.

בעקבות נתון זה הסתקרנתי לדעת האם יש סימוכין בהיסטוריה או במחקר המדעי לגבי פעילות אנטי-סרטנית של הלוף.

ספרו של פרופ' אפרים לב "סממני המרפא של ארץ ישראל וסביבותיה בימי הביניים" מרכז שימושים של צמחים מתקופת יון העתיקה ובעיקר מתקופת ימי הביניים.

בספרו לא נזכר שימוש במינים שונים של לוף נגד מחלת הסרטן.

מעניין אם כן מה מקור השימוש העכשווי בלוף אצל חולי סרטן ברשות הפלסטינית?

ומה לגבי המחקר המדעי האם שם יש סימוכין לפעילות אנטי-סרטנית של הצמח?

במחקר אחד נבדקה הפעילות הציטוטוקסית (הרס תאים) והיכולת להשריית אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת על ידי התא עצמו) של תמצית כוהלית-מיימית של לוף ארץ ישראלי על תאים סרטניים של המעי, הריאות והערמונית. באופן מפתיע, ללוף לא נמצאה לא פעילות ציטוטוקסית ולא אפופטוטית גם במינונים גבוהים.

מחקר נוסף בדק פעילות נוגדת חמצון ופעילות אנטי-סרטנית ומצא כי בזמן שהפעילות נוגדת החמצון הגבוהה ביותר הייתה בהתאמה עם תמצית שהכילה את כמות הפלבונים והפנולים הגבוהה ביותר, הפעילות נוגדת הסרטן שנבחנה על T cell lymphoblastic leukemia נמצאה  ביחס הפוך לכמות הפלבונים והפנולים, כלומר, התמצית של הלוף שהכילה את הכמות הקטנה ביותר של פלבונים ופנולים הראתה את הפעילות האנטי-סרטנית הגבוהה יותר. המינונים שנבדקו לא הראו פעילות ציטוטוקסית (הרס התאים הסרטניים) אלא רק עיכוב מסוים בחלוקה של התאים.

.

במחקר אחר, רכיב המכונה Piperazirum בודד מלוף ארץ ישראלי והראה במעבדה פעילות ציטוטוקסית (הרס תאים) משמעותית נגד שורות של תרביות תאים אנושיים מסוג סרטן שחלות מלנומה וסרטן המעי.

אז מה למדנו מהמחקרים הללו –

1. חשוב לזכור כי המחקר הקיים הנו מעבדתי וייתכן כי בגוף החי פעילות הצמח שונה.

אם זאת, על פי רב, המבדק המעבדתי הראשוני מעיד על הפוטנציאל האנטי סרטני הטמון בחומרים שונים. מעבר לכך, רב המחקר הקיים היום על צמחים הנו מעבדתי ועדיין לא הושקעו מאמצים וכספים במחקרים קליניים של צמחים מסוימים.

2. נגד סרטן המעי (הסרטן העיקרי שלשמו השתמשו החולים ברשות הפלסטינית בלוף), סרטן הריאות והערמונית לא נצפתה פעילות אנטי-סרטנית של תמצית הצמח השלם.

3. נגד לוקימיה נצפתה פעילות מסוימת של תמצית הצמח כאשר לא ברור מי הרכיבים שאחראים על הפעילות.

4. רכיב אחד – אלקלואיד שבודד מהצמח אכן הראה פעילות ציטוטוקסית אבל יש לזכור שבצמח יש מרכיבים שונים וייתכן שמרכיבים אחרים משנים את מידת פעילותו.

בשלב הזה אם כן, רב הנסתר על הידוע וכרגע אין בשורות משמעותיות מבחינת הפעילות האנטי-סרטנית של הצמח.

חומרים פעילים:

מעט ידוע על ההרכב הכימי של לוף ארץ ישראלי.

שני רכיבים אשר בודדו מלוף ארץ ישראלי הינם פלבנואידים הקשורים לקבוצת סוכר.

הרכיבים בלוף הם:

1. איזואורינטין- (isoorientin luteolin 6-C glucoside)

 2. ויטקסין- (vitexin  (apigenin 8-C glucoside

רכיבים אלו ללא קבוצת הסוכר (=אגליקונים) הם אותם פלבנואידים המוכרים בזכות פעילותם הרפואית  האחד הוא לוטאולין והשני אפיג'נין (מצויים לדוגמה בפטרוזיליה).

בנוסף בודדו הפלבונים chryseriol and chryseriol-7-glucosidecbux:

איזואורינטין הינו המרכיב העיקרי בלוף. לרכיב זה נמצאה פעילות אנטימיקרוביאלית נגד החיידקים: Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis and Pseudomonas aeruginosa.

שתף את הכתבה!

סתוונית היורה

סתוונית היורהסתוונית היורה   Colchicum stevenii הנה בת למשפחת הסתווניתיים (בעבר שויכה למשפחת השושניים) והנה צמח רב שנתי בעל פקעת חד שנתית.
הפרח קטן ונמוך בצבע ורוד (יכול להופיע בגוונים שונים), העלים קטנים וצרים ומלווים את הפרחים.
סתוונית היורה מופיעה בסתיו ומקשטת את הטבע בעונה שבה מעטים הפרחים.
אם כי סתוונית היורה הינה צמח שכיח היא נחשבת לצמח מוגן כמו שאר מיני הסתווניות הגדלות בארץ.
פקעת הסתוונית מכילה חומרים כימים שונים כקורניג'רין וקולכיצין.
קולכיצין הינו מטבוליט שניוני הידוע כחומר רעיל בעל השפעה תרפויטית (השפעה מיטבה) כאשר ניתן במינון הנכון ובהתוויה הנכונה.
קולכיצין שימש בעבר לטיפול בראומטיזם ובעיקר בשיגדון. מחלת השיגדון  קשורה ליצירה עודפת של חומצת שתן בדם והצטברותה במהלך השנים במפרקים (בתהליך המלווה בדלקת וכאבים) ובכליות.
שימוש נוסף שהיה לקולכיצין הינו כחומר מעורר שלשול והקאה.
ברפואה המודרנית משמש הקולכיצין גם כן לטיפול במחלת השיגדון- גאוט ולטיפול בקדחת ים תיכונית- מחלה תורשתית המתבטאת בהתקפות של חום המלווה לעיתים בדלקת הנובעים מהפעלה עודפת של מערכת החיסון. קדחת ים תיכונית שכיחה  אצל יהודים ממוצא ספרדי.
בנוסף יכול קולכיצין לשמש כטיפול התחלתי לדלקת קרום הלב.
תהליך סרטני הינו תהליך בו קיימת חלוקת תאים מואצת. קולכיצין כחומר העוצר חלוקה של תאים יכול לשמש כחומר אנטי סרטני אך בשל השפעתו הלא סלקטיבית הוא פוגע גם בתאים הבריאים ולכן המינון האפשרי לשימוש הוא נמוך.
לקולכיצין קיימת גם פעילות אנטי דלקתית.
קולכיצין משמש במחקר כחומר עזר לעצירת המיטוזה (חלוקת התא) ובכך מאפשר לראות את הכרומוזומים באופן ברור.

הצטרפו אלי לסיור מקסים בנושא צמחי מרפא  בחורש הים תיכוני

במסגרת טיולים בצפון הארץ

להזמנת טיול או הרצאה חייג/י       050-9007472

almoglimor@gmail.com

 

שתף את הכתבה!

נענע – למה זה טוב?

הצמח לו אנו קוראים מנטה הוא למעשה מין של נענע, המכונה גם נענע חריפה.Mentha piperita 1

מה שנותן לצמח את ריח המנטה הוא השמן האתרי שלו המכיל רכיב עיקרי המכונה מנטול.

בנוסף לשמן האתרי יש למנטה רכיבים המכונים פנולים כמו חומצה רוזמרינית ופלבנואידים כמו לוטאולין והספרדין.

פעילות רפואית:

במבחני מעבדה הראו כי למנטה יש פעילות אנטי חיידקית, אנטי פטרייתית ואנטי ויראלית בנוסף לפעילות נוגדת חמצון ופעילות אנטי סרטנית.

מחקרים על בעלי חיים הראו שלנענע יש אפקט מרגיע על מערכת העיכול, והשפעה נוגדת כאב ומרגיעה המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית ובנוסף פעילות  על מערכת החיסון.

במחקר שנעשה על אנשים החולים בתסמונת המעי הרגיז נבדקה ההשפעה שיש לשמן שניתן בקפסולה על כאבי הבטן, נפיחות בבטן, שלשולים, עצירות ועוד.

התוצאות הראו שלאחר 4 שבועות של מתן השמן הייתה הקלה בסימפטומים המאפיינים את תסמונת המעי הרגיז.

קרדיט תמונה:

By Aleksa Lukic – Own work, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10701606

By Sten Porse – Self-published work by Sten Porse, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=73093

שתף את הכתבה!

אלת המסטיק

אלת המסטיק

תיאור הצמח:

אלת המסטיק שייכת למשפחת האלתיים.

זהו שיח דו ביתי, ירוק עד הנפוץ בחורשים ובגריגות.  אלת המסטיק

גובה השיח ממטר אחד ועד שלשה מטרים. העלים גלדניים. הצמח פורח באביב (מרץ-אפריל). בסוף הקיץ מופיעים על הצמח הנקבי שפע  פרות אדומים המשחירים עם הבשלתם. לאלה שרף בעל ריח חריף.

שרף האלה – היסטוריה ושימושים:

ריכוז שרף אלת המסטיק משתנה ותלוי במקום ובתנאי הגידול. תנאי מחייב לייצור כמות גדולה של שרף הוא קיץ יבש וארוך.

את השרף ניתן להפיק על ידי חיתוך ענפי העץ בחודשי הקיץ. החיתוך גורם להפרשה של שרף אשר מתקשה באוויר ונראה כטיפות שקופות בתחילה  וצהבהבות לאחר מכן.

אלת המסטיק מוזכרת כבר בתקופת המשנה וכונתה אז בשם מסטיקי.

האי כיוס היווה בעבר וגם היום מרכז להפקת שרף האלה. מספרים כי בתקופת השלטון הטורקי באי,  שרף האלה היה שווה משקלו  בזהב. גנב אשר היה גונב את תבלין המסטיקא (הוא שרף האלה) היה מוצא להורג בפקודת הסולטאן.

באותם ימים שימש השרף ללעיסה כמסטיק. לעיסת השרף יועדה לריענון הפה ולחיזוק החניכיים.

היום ברפואה העממית משמש  השרף למכאובים ובעיות שונות כמו שיכוך כאבים במערכת העיכול, טיפול בדלקות גרון, זירוז הופעת המחזור החודשי ועוד.

לשרף אלת המסטיק שימושים שונים בתעשייה, הוא משמש לציפוי חומרים שקופים כמו פלסטיק וזכוכית, כחומר מייצב בהכנת גלידות ורחת לקום, הכנת סתימות זמניות, כמו כן משמש בתעשיית הקוסמטיקה.

גם לזרעי אלת המסטיק קיים שימוש ומפיקים מהם שמן המשמש למאכל ומאור.

מחקר מדעי:

*במחקרים שונים נמצא כי השרף בעל תכונות נוגדות דלקת ואלרגיה:

השרף עיכב גיוס אאוזינופילים-תאים המופיעים בכמות גבוהה במצבים אלרגיים, דיכא  שחרור ציטוקינים ועיכב יצירת פרוסטגלנדינים.

*במחקר מבוקר כפול סמיות נצפתה הקלה משמעותית בכאבים ברום הבטן הנובעים מקשיים בעיכול ובתחושת הצריבה.

*לשרף יכולת עיכוב חלוקת תאים סרטניים, וגרימת אפוטוזיס לתאים סרטניים.

*הוכחה  פעילות אנטי בקטריאלית סלקטיבית בעיקר נגד חיידקים הקשורים לזיהומים אורליים.

*אם כי מחקרים שלא בגוף החי (in vitro  ) הראו פעילות משמעותית נגד הליקובקטור פילורי נראה כי  לעיסה קבועה של שרף האלה מורידה אך לא מכחידה  אוכלוסייה של  הליקובקטור פילורי שנוכחותו היא  בין הגורמים האחראים לכיב במערכת העיכול.

*במחקרים שונים התייחסויות שונות למידת הרעילות של שרף אלת המסטיק.

*בסקר על שימוש בצמחים למרפא בקרב  האוכלוסייה הערבית דווח כי מרתח מעלים צעירים משמש להורדת חום ולריפוי דלקות, לטיפול באקזמה, לכאבי גרון ולהמסת אבנים בכליות.

*במחקר in vitro  שנערך בטכניון נמצא כי לתמצית מימית של עלי אלת המסטיק תכונות נוגדות חמצון  חזקות והתמצית אינה רעילה.

אך במחקר בגוף החי (in vivo) נמצא כי לתמצית זו – תמצית עלי אלת המסטיק השפעה מזיקה ולא מועילה!

*מפירות אלת המסטיק בודדה digallic acid  לחומצה נמצאה פעילות נוגדת חמצון טובה והגנה בפני חמצון של שומנים.

מרכיבי הצמח:

השרף מכיל masticin, mastichic acid מרכיב מר ו- 2% שמן אתרי.

מרכיבי השמן האתרי של חלקי צמח עיליים כעלים, ענפים צעירים ופרחים מאלות מסטיק אשר גדלות בר באיטליה נבחנו ונמצא כי המרכיבים העיקריים הם :

alpha-pinene (14.8-22.6%), beta-myrcene (1-19.4%), p-cymene (1.6-16.2%), and terpinen-4-ol (14.2-28.3%).

כמות השמן האתרי שהופקה נעה בין 0.09 ל  0.32% למשקל צמח יבש.

נראה שינוי עונתי בהרכב השמן האתרי.

עלים צעירים מכילים פלבונואידים כקוורצטין  myricetin .kaempferol  וחומצה שיקימית.

הזרעים מכילים כ-22% שמן ראוי למאכל.

כותבת המאמר: לימור אלמוג ביולוגית, מומחית בחקר צמחי מרפא מעבירה הרצאות וסיורי טבע בנושא צמחי מרפא ותבלין  050-9007472

almoglimor@gmail.com

שתף את הכתבה!

עיל"ם – העמותה הישראלית לצמחי מרפא

ברצוני לספר קצת על עמותת עיל"ם בכדי להגביר את המודעות בציבור לפעילות העמותה לקידום המודעות לצמחי מרפא בציבור.
עמותת עיל"ם היא גוף ללא מטרות רווח, זו עמותה עצמאית, בלתי תלויה ובלתי מסחרית.
עמותת עיל"ם הוקמה במטרה לקדם את תחום צמחי המרפא בישראל ואת העוסקים בו.
העמותה נוסדה בשנת 2003 וחברים בעמותה אנשים רבים המגיעים ממגוון רחב של עיסוקים: רופאים, מרפאים, בוגרי מדעי החיים והכימיה, בוטנאים,
מגדלים יצרנים וגם אנשים מהקהל הרחב שנושא צמחי המרפא קרוב לליבם.
אם אתם עוסקים בתחום צמחי המרפא או שתחום צמחי המרפא קרוב ללבכם כתחביב ותחום שמעניין אתכם, הרשמו כחברי עמותת עיל"ם.
חברי עמותת עיל"ם זכאים להנחות משמעותיות בכנסים ובסיורים שמארגנת העמותה.
לפרטים פנו אל יפה 050-5269106 (בשעות 8:00-18:00). להמשיך לקרוא עיל"ם – העמותה הישראלית לצמחי מרפא

שתף את הכתבה!