תיאור הצמח:

חרוב מצוי הינו עץ ירוק עד (אינו נשיר), דו ביתי (כלומר עצי זכר שאינם נותנים פרי ועצי נקבה הנותנים פרי)
חרוב מצוי שייך לסדרת הקטניות ובן למשפחת הקסאלפיניים  המיוצגת גם על ידי כליל החורש.
עץ החרוב אינו נזכר בתנ”ך אך נזכר בשלב מאוחר יותר במשנה ובתלמוד. 

על פי ממצאים ארכיאולוגיים ושכיחותו בחברות בחורש הים תיכוני מניחים כי ארץ ישראל מהווה חלק מאזור המוצא הטבעי של עץ החרוב.
עץ החרוב הינו עץ נפוץ בחורש הים תיכוני אך גדל גם באזורים שחונים.
פריחת החרוב נמשכת מאוגוסט ועד נובמבר, מהפרחים מתפתח פרי החרוב בצורת תרמיל בצבע  ירוק המשנה צבעו לחום בעת הבשלתו.
הבשלת הפרי היא תהליך הנמשך חודשים. לאבקת הפרחים ריח חריף המזכיר את ריח נוזל הזרע האנושי.הריח מתקבל על ידי נוכחות של מרכיב המכונה קדוורין מקבוצת האמינים הנוצר מפירוק של חומצת האמינו ליזין.
מרכיב זה המיוצר על ידי גוף האדם, מצוי גם בנוזל הזרע ואף בשתן של אדם הסובל מבעיה במטבוליזים של ליזין.
מעניין הוא כי קדוורין מתקבל גם בתהליך ריקבון של רקמות חיות.
מטרת הריח המיוצר על ידי פרח החרוב היא כפי הנראה  במשיכת מאביקים הנמשכים לריחות של ריקבון, כדוגמת צמחים ממשפחת הלופיים שהתמחו בהטעיה של חרקים.

 שימושים היסטוריים ועממיים:
בספרם של דן פלביץ וזהרה יניב “צמחי המרפא של ארץ ישראל” מצוין כי דיוסקורידס (רופא יווני אשר פעל בתקופת הרומאים וכתב את אחד
מספרי רפואת הצמחים החשובים)  טען כי פירות צעירים גורמים לשלשול ופירות בשלים גורמים לעצירות. במקורות נוספים יש חיזוק לטענה שפרי החרוב מונע שלשול. בנוסף מצוין כי אצל יהודי עדות המזרח הפרי משמש כנגד שיעול ולחיזוק הגוף, בתימן כסגולה למניעת צניחת הרחם ודיכוי כאבי מחזור.  קריספיל מציין כי אצל עדות ישראל וערבי הארץ משמש החרוב כנגד פצעים בפה לסוכרת לשיעול חריף למחלות כלי הנשימה ומניעת דימומים פנימיים. לכל התוויה עממית צורת השימוש בחרוב שונה, לדוגמא, דבש חרובים משמש לטיפול בפצעים בפה, תה מזרעי חרוב משמש נגד סכרת ותמצית הפרי הבשל משמשת נגד שלשול, לשיעול ולדימומים פנימיים.
בעבר השתמשו בזרעים כיחידת משקל בשל האחידות הגדולה במשקלם. אם זאת, נראה כי גם לזרעים של מיני צמחים אחרים קיימת אחידות במשקל הזרעים. מכיוון שזרעי החרוב גדולים יכול האדם למיינם בקלות יחסית ולזהות את אי האחידות בגודל/משקל.
מקור השם קרט –יחידת המשקל של אבנים יקרות בשם הלטיני של החרוב Ceratonia

שימושים מודרניים:
מפרי החרוב (ללא הזרעים) מייצרים אבקה המכונה אבקת חרובים המשמשת כתחליף לקקאו וכמרכיב במתכונים שונים.
מהאנדוספרם של זרעי החרוב מקבלים נוזל סמיך המשמש כגורם מסמיך ומייצב בתעשיית המזון, מרכיב זה מכונה בשם 410 E (מלמדנו שלא כל רשימת הE היא בהכרח מזיקה לעיתים אילו חומרים מועילים אם כי הם נמצאים במיעוט)
נמצא כי מרכיב זה מוריד את האינדקס הגליקמי כאשר מוסף למזון.

ערך תזונתי/רפואי:
החרוב מכיל כמות גבוהה של סיבים בעלי ערך תזונתי.
לחרוב פעילות נוגדת חמצון גבוהה יחסית (שלא עומדת ביחס ישר לכמות הפנולים בפרי אשר אינה גבוהה באופן יחסי לצמחים אחרים שנבדקו במקביל).
מחקרי מעבדה הראו פעילות נוגדת סרטן שיוחסה לפנולים (בעיקר חומצה גאלית) אשר בתמצית המימית של פרי החרוב.
תהליך העיבוד של החרוב משפיע על כמות הפוליפנולים המצויה בו על כמות החלבון הרכב חומצות השומן החיוניות
וכמות המינרלים כמו מנגן וברזל, כך נמצא בהשוואה בין מוצר בייתי למוצר תעשייתי.

למה מכונה החרוב עץ קקה?

מדוע כדאי להביא את בחירת ליבך אל עץ החרוב?

מדוע התעורר סביב החרוב ויכוח בנושא יכולתיו הרפואיות?

ומה ההבדל בין העלים הצעירים של העץ לעלים הבוגרים?

כל זאת במסגרת טיולים בצפון בסיור צמחי מרפא ותבלין בין שבילי הר נטופה שם נפגוש עצי חרוב, נחווה את החרוב בחושינו השונים ונשמע סיפורים שונים ובהם עוד פרטים מעניינים ופיקנטיים על עץ החרוב.

להזמנת טיול לימור אלמוג  050-9007472  almoglimor@gmail

קרדיט תמונות:

By Júlio Reis (User:Tintazul) – Original File, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=329589

CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=212580