לוף – אקולוגיה:
לוף הנו צמח מרשים ממשפחת הלופיים בעל מנגנון האבקה מרתק המבוסס על שקר. הלוף מושך זבובים באמצעות הפצת ריח של פרות תוססים או צואה. הזבובים המגיעים ל”פרי התוסס” נלכדים במלכודת אשר אליה ניתן להיכנס וממנה לא ניתן לצאת, עד אשר “יחליט” הלוף כי הוא מאפשר את יציאת הזבובים מתפרחתו. כל מבנה התפרחת בנוי בצורה של דרך חד סיטרית ללא מוצא.
מטרת הלוף היא:
א. לאבק את פרחיו הנקביים ב. להעביר את אבקתו לפרחים בתפרחת אחרת.
כאשר נכנס החרק רק פרחיו הנקביים של הצמח מוכנים להפרייה אך פרחיו הזכריים טרם בשלו.
כאשר מבוצעת ההפריה ובשלה האבקה בפרחים הזכריים “מאפשר” צמח הלוף לחרק לצאת ממנו.
לוף כצמח מאכל:
לוף הנו צמח רעיל.
הלוף משמש למאכל רק לאחר נטרול הרעלים הקיימים בעלים.
על פי ספרו של פרופ’ אמוץ דפני “צמחי בר ראויים למאכל” נטרול הרעלים מתבצע או על ידי בישול ארוך במיוחד 4-6 שעות של העלים החתוכים והוספת לימון/חומץ.
או על ידי בישול של 45 דקות ושפיכת מי הבישול מספר פעמים.
נתונים דומים של נטרול הרעלים מתקבלים גם ממחקר שהתבצע ברשות הפלסטינית, שם מצוין גם כי לאחר הבישול ונטרול הרעלים מטגנים את הצמח בשמן זית ולאחר מכן מוסיפים לימון.
לוף כצמח מרפא בימים עברו ובמחקר המדעי:
במחקר שנערך ברשות הפלסטינית בנוגע לשימוש בצמחי מרפא על ידי חולי סרטן, עולה כי לוף ארץ ישראלי הנו הצמח העיקרי בשימוש. עוד עולה כי הוא שימש בעיקר נגד סרטן המעי.
בעקבות נתון זה הסתקרנתי לדעת האם יש סימוכין בהיסטוריה או במחקר המדעי לגבי פעילות אנטי-סרטנית של הלוף.
ספרו של פרופ’ אפרים לב “סממני המרפא של ארץ ישראל וסביבותיה בימי הביניים” מרכז שימושים של צמחים מתקופת יון העתיקה ובעיקר מתקופת ימי הביניים.
בספרו לא נזכר שימוש במינים שונים של לוף נגד מחלת הסרטן.
מעניין אם כן מה מקור השימוש העכשווי בלוף אצל חולי סרטן ברשות הפלסטינית?
ומה לגבי המחקר המדעי האם שם יש סימוכין לפעילות אנטי-סרטנית של הצמח?
במחקר אחד נבדקה הפעילות הציטוטוקסית (הרס תאים) והיכולת להשריית אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת על ידי התא עצמו) של תמצית כוהלית-מיימית של לוף ארץ ישראלי על תאים סרטניים של המעי, הריאות והערמונית. באופן מפתיע, ללוף לא נמצאה לא פעילות ציטוטוקסית ולא אפופטוטית גם במינונים גבוהים.
מחקר נוסף בדק פעילות נוגדת חמצון ופעילות אנטי-סרטנית ומצא כי בזמן שהפעילות נוגדת החמצון הגבוהה ביותר הייתה בהתאמה עם תמצית שהכילה את כמות הפלבונים והפנולים הגבוהה ביותר, הפעילות נוגדת הסרטן שנבחנה על T cell lymphoblastic leukemia נמצאה ביחס הפוך לכמות הפלבונים והפנולים, כלומר, התמצית של הלוף שהכילה את הכמות הקטנה ביותר של פלבונים ופנולים הראתה את הפעילות האנטי-סרטנית הגבוהה יותר. המינונים שנבדקו לא הראו פעילות ציטוטוקסית (הרס התאים הסרטניים) אלא רק עיכוב מסוים בחלוקה של התאים.
.
במחקר אחר, רכיב המכונה Piperazirum בודד מלוף ארץ ישראלי והראה במעבדה פעילות ציטוטוקסית (הרס תאים) משמעותית נגד שורות של תרביות תאים אנושיים מסוג סרטן שחלות מלנומה וסרטן המעי.
אז מה למדנו מהמחקרים הללו –
1. חשוב לזכור כי המחקר הקיים הנו מעבדתי וייתכן כי בגוף החי פעילות הצמח שונה.
אם זאת, על פי רב, המבדק המעבדתי הראשוני מעיד על הפוטנציאל האנטי סרטני הטמון בחומרים שונים. מעבר לכך, רב המחקר הקיים היום על צמחים הנו מעבדתי ועדיין לא הושקעו מאמצים וכספים במחקרים קליניים של צמחים מסוימים.
2. נגד סרטן המעי (הסרטן העיקרי שלשמו השתמשו החולים ברשות הפלסטינית בלוף), סרטן הריאות והערמונית לא נצפתה פעילות אנטי-סרטנית של תמצית הצמח השלם.
3. נגד לוקימיה נצפתה פעילות מסוימת של תמצית הצמח כאשר לא ברור מי הרכיבים שאחראים על הפעילות.
4. רכיב אחד – אלקלואיד שבודד מהצמח אכן הראה פעילות ציטוטוקסית אבל יש לזכור שבצמח יש מרכיבים שונים וייתכן שמרכיבים אחרים משנים את מידת פעילותו.
בשלב הזה אם כן, רב הנסתר על הידוע וכרגע אין בשורות משמעותיות מבחינת הפעילות האנטי-סרטנית של הצמח.
חומרים פעילים:
מעט ידוע על ההרכב הכימי של לוף ארץ ישראלי.
שני רכיבים אשר בודדו מלוף ארץ ישראלי הינם פלבנואידים הקשורים לקבוצת סוכר.
הרכיבים בלוף הם:
1. איזואורינטין- (isoorientin luteolin 6-C glucoside)
2. ויטקסין- (vitexin (apigenin 8-C glucoside
רכיבים אלו ללא קבוצת הסוכר (=אגליקונים) הם אותם פלבנואידים המוכרים בזכות פעילותם הרפואית האחד הוא לוטאולין והשני אפיג’נין (מצויים לדוגמה בפטרוזיליה).
בנוסף בודדו הפלבונים chryseriol and chryseriol-7-glucosidecbux:
איזואורינטין הינו המרכיב העיקרי בלוף. לרכיב זה נמצאה פעילות אנטימיקרוביאלית נגד החיידקים: Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis and Pseudomonas aeruginosa.